הניתוח הבטוח: ניתוח שרוול קיבה בגישה לפרוסקופית 

שרוול קיבה, הצרת קיבה בטבעת, מעקף קיבה - הרפואה הבריאטרית מציעה מגוון טיפולים לטיפול בהשמנת יתר קיצונית, אבל איזה מהם הכי בטוח? במאמר זה אסקור מחקר חדש שבדק את הפרוצדורות השונות ובדק למי יש אחוזי תחלואה נמוכים יותר.

חוקרים מפלורידה ביקשו לבדוק איזו משלוש הפרוצדורות הבריאטריות הנפוצות ביותר, הקיימות כיום בשימוש ברפואת ההרזיה, היא הבטוחה ביותר למטופל. "מטרת המחקר הייתה לזהות איזו מבין הפרוצדורות הבריאטריות, המבוצעות כיום היא הבטוחה ביותר, במונחים של תחלואה הקשורה בניתוח", אמר ד"ר ראול ג' רוזנטל מהמכון לבריאטריה ולמטבוליזם וניתוחים אנדוסקופיים זעיר-פולשניים במרכז הרפואי קליבלנד קליניק בפלורידה.

רוזנטל ועמיתיו, ד"ר אברהם פרידמן, קארן באת', אנדרה טייקסירה וסמואל שומשטיין, ניתחו רטרוספקטיבית במחקר פרוספקטיבי את הנתונים של מטופלים, הסובלים מהשמנת-יתר חולנית, שעברו ניתוח בריאטרי במרכז הרפואי קליבלנד קליניק בין השנים 2005 ל-2011. הם זיהו והשוו סיבוכים, זמן אישפוז, אישפוזים חוזרים וניתוחים חוזרים במטופלים, שעברו את שלוש הפרוצדורות המצוינות.

"ביצענו מחקר רטרוספקטיבי במרכז שלנו, שבו נערכים ניתוחי שרוול קיבה כבר שש שנים, זאת בהשוואה לניתוח מעקף קיבה (RYGB) ולניתוח באמצעות טבעת מתכווננת (LAGB)", מסביר רוזנטל.

2,433 פרוצדורות

את תוצאות מחקרם החוקרים הציגו בכנס השנתי ה-29 של האגודה האמריקנית לכירורגיה מטבולית ובריאטרית (ASMBS) בסן-דייגו, קליפורניה. כפי שרוזנטל מסכם: "נראה כי בהשוואה לניתוחים בריאטריים אחרים, בניתוח שרוול קיבה בגישה לפרוסקופית (LSG) נמצאו שיעורי התחלואה הנמוכים ביותר".

במהלך תקופת המחקר שנבדקה בוצעו 2,433 פרוצדורות בריאטריות. מתוכן, 1,492 היו ניתוחי מעקף קיבה, 602 היו ניתוחי שרוול קיבה ו-339 היו ניתוחי טבעת מתכווננת.

לטענת רוזנטל, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות מבחינת גיל, מיגדר או מדד מסת הגוף (BMI). ההסבר של רוזנטל הוא כי במכון שלו, מבצעים את הפרוצדורה באמצעות הטבעת המתכווננת רק למטופלים בעלי מדד מסת גוף BMI של 35 עד 50, בעוד שניתוח בשיטת שרוול הקיבה מבוצע בכל המטופלים, לרבות כאלה שנמצאים בסיכון גבוה, ואילו מעקף קיבה מבוצע בכל המטופלים בעלי BMI 35 או יותר.

מספר האישפוזים החוזרים היה מזערי בכל שלוש הקבוצות: 1.7 פעמים בקבוצת מעקפי הקיבה, 1.3 פעמים בקבוצת שרוול הקיבה ו-1.5 פעמים בקבוצת הטבעת המתכווננת.

שיעור הפרוצדורות שהצריכו ניתוחים חוזרים בגלל סיבוכים או כשלון היה: 7.7 אחוז בקבוצת מעקף הקיבה, 1.5 אחוז בקבוצת שרוול הקיבה ו-15.3 אחוז בקבוצת הטבעת המתכווננת.

והמסקנה, מי גורם לפחות מחלות?

"נראה כי לניתוח שרוול הקיבה בגישה הלפרוסקופית יש את השיעור הנמוך ביותר של ניתוחים חוזרים, זאת בהשוואה לטבעת ולמעקף. הופתענו לגלות כי לקבוצת הטבעת המתכווננת היה השיעור הגבוה ביותר של ניתוחים חוזרים", אמר רוזנטל. "הסיבות העיקריות להסרת הטבעת היו החלקה, כישלון הניתוח וריפלוקס".

התוצאות העלו גם כי משך האישפוז הממוצע לאחר הניתוח היה הארוך ביותר בניתוחי מעקף הקיבה (3.75 יום), בהשוואה לניתוחי השרוול (3.4 יום) והטבעת (1.47 יום). שיעור הדליפה היה 0.4 אחוז לאחר ניתוחי מעקף קיבה ו-0.3 אחוז לאחר ניתוחי שרוול הקיבה (שיעורי דליפה אינם רלוונטים בניתוחי הטבעת המתכווננת).

"אחת מנקודות התורפה של המחקר, כמו בכל מחקר רטרוספקטיבי, היא כי המטופלים אינם אקראיים", מסביר רוזנטל. "לכן, יתכן שיש אוכלוסיית מנותחים מסוימת בקבוצה אחת או אחרת שיכולה לגרור את ההבדלים בתוצאות".

"עם זאת, אני מאמין כי מחקר זה מצטרף לגוף של הוכחות, הכולל מחקרים אקראיים ומטה-אנליזות, שעל פיו ניתוח שרוול הקיבה בגישה לפרוסקופית הוא אופציית טיפול נהדרת למצב של השמנת-יתר חולנית", מסכם רוזנטל. "אני חושב כי המסר שניתן להפיק מהמחקר הזה, הקטן-יחסית, הוא שבשלב זה ניתוח שרוול הקיבה בגישה לפרוסקופית הוא הפרוצדורה הבטוחה ביותר בתחום הטיפול במטופלים הסובלים מהשמנת-יתר חולנית".